איך נוצרו הכלבים
מזאב בר לזאב מחנה - שלב א
מערכת היחסים הייחודית בין האדם לכלב החלה להיווצר הרבה לפני שהכלב בויית באופן רשמי.
אנחנו מדברים על התקופה שבין 145,000 - 100,000 לפנה"ס. מליוני זאבים שיגשגו באותם ימים ברחבי אירו-אסיה והמזרח התיכון וצפון אמריקה. הם לא היו מוגבלים לבית גידול יחיד ושגשגו בערבות, במדבריות, ביערות, באזורי חוף ובגבהים. הם חין בלהקות ענק וחיו לצד, ממוטות, שורי בר קרנפים צמריריים ובין היתר גם שבטים של בני אדם שדרך אגב ההערכה כי באותה התקופנ היו בעולם פחות ממליון בני אדם, מספר זעום לעומת הזאבים.
אבות אבותינו היו באותה תקופה ציידים-לקטים. בחברת הציידים-לקטים, חלוקת העבודה מתחלקת בצורה מגדרית: הנשים עוסקות בליקוט של קטניות, פירות, ירקות טיפול בילדים ותחזוקת המחנה ואילו הגברים עוסקים לרוב בציד בעלי חיים, ונעדרים לעיתים תקופות ארוכות מביתם.
בני האדם כבר מהתקופה הזאת הסתקרנו במיוחד מהזאבים שהיו כאמור אחת החיות המשגשגות ביותר באותם ימים.
משהו בדמיון העצום שבין חיי הלהקה של הזאבים לחיי הלהקה של בני האדם משך גם את אבותינו הקדומים ומעידים על כך ציורי קיר רבים ותזכורים של הזאבים במקורות שונים.
מחנות בני האדם סיפקו מקור קל של מזון ושאריות שהיו מפוזרים בצידי המחנה לחיות בר כמו נשרים, תנים וכמובן גם זאבים.
הזאבים שהגיעו לשולי המחנה היו לרוב זאבים דחויים/ חלשים וסקרנים עם מנגנוני חששנות ואגרסיביות מוחלשים יותר.
אותם זאבים התקשו לשרוד בעומקי היערות בכוחות עצמם ועל כן בלית ברירה נשארו בסביבת המחנה במרחק בטוח מבני האדם. כשבני האדם היו נודדים אותם זאבים היו עוקבים אחריהם.
במהלך עשרות אלפי שנים של חיים זה לצד זה מתרחש תהליך התקרבות בין האדם הקדמון ובין הזאב הצמוד למחנה. כלומר אותם זאבים החלו לחיות קרוב יותר ויותר לבני האדם והחלה להיווצרה הבנה ותקשורת ייחודית בין שני המינים.
במקביל הולך וגדל הפער הגנטי בין להקות הזאבים הצמודות לאדם ללהקות הזאבים הנותרות בסביבתם הטבעית כתוצאה מהתרבות של אותם הזאבים בינם לבין עצמם בתהליך שבמהלכו לא הייתה כמעט התרבות עם זאבים שחיו במעמקי היער.
כך החל להתפתח מן חדש של זאבים שחיו בשולי המחנות של בני האדם והתאפיינו באגרסיביות נמוכה וסובלנות יחסית כלפי בני האדם, התבססות עיקרית על שאריות האדם כמקור תזונה במקום ציד, גודל פיזי קטן יותר מהזאבים שחיו ביערות ומבנה חברתי פשוט יותר שנבע מהעדר צורך בשיתוף פעןלה בשביל להשיג מזון.
בני האדם מצידם נהנו מפינוי האשפה ובהמשך לאחר שהזאבים ביססו את הטריטוריה שלהם בשולי המחנה השבט בר המזל קיבל יתרון משמעותי נוסף - האזעקה הראשונה בהיסטוריה האנושית.
הזן החדש של זאבי המחנה (יש שיגידו שמדובר בכלבי בר) שחיים לצד האדם התפתח במשך אלפי שנים במספר מקומות שונים במקביל בתהליך זהה.
תחילת ביות הכלבים - שלב ב
ההרבעה סלקטיבית ראשונה
אנחנו נמצאים בשנים 30,000-45,000 לפנה"ס...
הביות התרחש לאחר אלפי שנים של חיים משותפים זה לצד של בני האדם והזאבים שחיו בשולי המחנה: האדם סיפק מקור למזון והזאבים דאגו לפינוי אשפה והתראה מאויבים. התהליך שעבר על הזאבים מזאב שחי ביער והיה לאויב לאדם לזאב שחי בשולי המחנה בשיתוף עם האדם פורט בהרחבה בפוסט מספר 1.
במהלך השנים החל להיווצר גם קשר רגשי מיוחד בין האדם לזאבי המחנה. הקשר נובע מדמיון רב במספר גדול של תחומים: הרכב המשפחתי - גודל להקת זאבים ןגודל של שבט ציידים לקטים היה בערך זהה מבנה חברתי בעל היררכיה ברורה נאמנות ללהקה/ שבט יכולת לקבל מרות סגנון הציד הלהקתי תקשורת - התקשורת של הזאבים המזכירה מאוד את התקשורת הלא מלולית האנושית.
הדמיון בין המינים הוא שאפשר חיבור מוצלח כל כך שהוביל לביות ולחיים משותפים זה לצד זה בהרמוניה ושיתוף פעולה פרודקטיבי עד היום.
כתוצאה מהקשר הרגשי והחיבה שנוצרה בין המינים זאבי המחנה החלו לאט לאט לעבור לחיות בתוך השבט. סביר להניח כי בני האדם החלו לאסוף גורים נטושים לתוך המחנה ולטפל בהם. בני האדם גילו 0 סובלנות כלפי כל התנהגות אגרסיבית מתוך אותם גורים והשאירו בחיים רק את הגורים הכי פחות חריפים ואילו שנגעו בבני האדם גם מבחינה רגשית כלומר בעלי נטייה לאינטרקציה ויצירת קשר עם האדם.
כך נוצר מצב כי זאבי מחנה החלו להסתובב חופשי ממש בתוך השבט ולחיות לצד האדם.
למרות שהברירה הראשונית שעשה האדם היא ע"פ התנהגות בלבד החלו לצוץ באותם זאבים גם שינויים פיזיולוגים כתוצאה מההרבעה הסלקטיבית: הזנבות הפכו מעוגלים יותר, החוטם לקצר יותר והראש לגדול יותר. שינויים אילו הם תוצאה של מחסור בתאי עצב מסויימים המשפיעים בין היתר גם על מערכת הלוחמה - בריחה (fight-or-flight ). מערכת הלוחמה - בריחה הינה מערכת מוחלשת אצל כל בעח המבוייתים והיא הבסיס לכל תהליך ביות.
אז בעצם מערכת הלוחמה - בריחה היא הדבר הראשון שבני האדם שינו בצורה יזומה בזאבים וכך נוצר הכלב המבויית הראשון שהיה תת מין של זאב המחנה.
תהליך הביות התרחש בתקופות מקביחות ביבשות שונות ואזורים שונים.
מראה הכלב הראשון היה דומה מאוד לכלב האסקי אך גדול ממנו משמעותית, בערך בגודל של רועג.
לא ברור האם הכלב התפתח ממספר מינים שונים של זאבים או ממין אחד בלבד - הזאב האפור.
בתמונה מופיע העדות העתיקה ביותר לקשר בין כלב לאדם שנמצאה ממש לאחרונה: עקבות של כלב גדול, לצד עקבות של ילד קטן בסביבות גיל 9-10. העקבות נמצאו במערת שובה בצרפת,שמכילה את ציורי המערות המוקדמים ביותר שהתגלו, כמו גם אלה שהשתמרו בצורה הטובה ביותר.
תחילת היווצרות גזעי הכלבים (12,000 - 7,000) שלב ג
החלק הזה יעסוק בתהליך ההתפתחות של הכלב המבוית למספר עצום של גזעים הקיים כיום.
אז הכלב המבוית היה מתלווה אל בני האדם לכל מקום וראה בהם כלהקה לכל דבר.
עם הזמן החל הכלב להצטרף לבני האדם גם למסעות הציד ומשם יצר הציד המפותח שלו שהשתמר מימיו כזאב בר נכנס לפעולה והניע את הכלב להצטרף למרדף ולרתק את הטרף.
כך גילו בני האדם שניתן להעזר ביכולותיו וחושיו המופלאים של הכלב לצורכי ציד.
תהליך הביות ותפיסת האדם כמנהיג הלהקה הם שאפשרו לכלב באופן טבעי לוותר על השלל של הציד לטובת האדם בקלות יחסית כפי שבלהקת זאבים לאחר שהלהקה הצליחה לציד כולם מפנים את הדרך לזכר ולנקבת האלפה שאוכלים ראשונים.
מפה חלה נקודת מפנה בהיסטוריה.
יתרונותיו של האדם על פני שאר בעלי החיים עד לנקודות הזמן הזו היו ביכולת להשתמש בכלים וביכולת לשתף פעולה בצורה מדוייקת אך חסרונו הבולט היה יכולות פיזיות נחותות.
מהרגע שהאדם החל לשתף פעולה עם הכלב הוא למעשה סיגל לידיו יכולות פיזיות (מהירות, כוח, סיבולת) וחושים מחודדים (שמיעה והרחה) שלא עמדו לרשותו לפני כן.
כתוצאה מכך האדם והכלב הפכו למכונת צייד משומנת ובלתי ניתנת לעצירה מה שהגדיל את תפוקת הצייד משמעותית ויעל את כל תהליך הציד ןבכך שינה את כל ההיסטוריה האנושית לנצח.
בני האדם נתנו את האוכל הטוב ביותר לכלבים שסיפקו את התועלת הרבה ביותר לשבט.
אותם פריטים זכו גם לכבוד רב הכולל לעיתים קבורה, הופעה בציורים ותפקיד בפולחן דתי.
בכלבים שלא סיפקו מספיק תועלת היו משתמשים לרוב למאכל או ביגוד.
בחלוף השנים החלו בני האדם לבודד את תפקידי הכלב למספר קטגוריות ולעשות הרבעה סלקטיבית המבוססת על יכולות הכלב למלא את משימתו הספציפית בצורה הטובה ביותר.
לצורכי ציד זיווג האדם את הזכר המהיר ביותר עם הנקבה המהירה ביותר.
במהרה החל להיווצר כלב שהוא בעל עצמות קלות, מהיר מאוד בעל גוף צר המאפשר לו תנועה אווירודינאמית - כלב הרוח הראשון.
הגזע הקדום ביותר המוכר כיום לדעת רוב המומחים הוא הסלוקי ממשפחת כלבי הרוח.
בתמונה רואים את אחת העדויות הקדומות ביותר לציד משותף של אדם וכלב.
ציור קיר המוערך כבן 8000 שנים שנמצא בערב הסעודית.
מה שמעניין במיוחד הוא שנראה כי חלק מהכלבים בציור קשורים ברצועות כלשהם לצייד מה שהופך את התגלית לתיעוד העתיק ביותר לשימוש ברצועה.
הכלבים הטריטוריאלים החשדנים והעירניים ביותר הורבעו לצורכי התראה ושמירה על המחנה.
כך החל להיווצר גזע המיועד לשמירה, הגזע שפותח בארץ ישראל נקרא כנעני והוא קיים עד היום.
טיפוסים שונים של אותו כנעני נמצאים במקומות שונים בעולם.
תהליך היווצרות והתפתחות הגזעים השתכלל והתפתח לאחר המהפכה החקלאית:
מעבר מחיים של ציידים לקטים בקבוצות חברתיות קטנות ומבודדות יחסית, המונות לא יותר מכמה עשרות בני אדם לישובי קבע גדולים יותר הגביר את הצורך בשימוש בכלבים לצרכי הגנה על יבולים ובהמות.
הכלבים שהורבעו לצורכי התפקיד הזה הם הכלבים החזקים ביותר, הגדולים ביותר ןהאגרסיביים ביותר בעלי יצר קרב הגבוהה במיוחד.
כך החלה להיווצר קבוצת כלבי הדוגה.
מפה החל תהליך ארוך ומורכב של הרבעה סלקטיבית לצורכי ציד, הגנה, התראה, ניקוי מזיקים, מאכל, קרבות, חיק, חיפוש, שירות ולמעשה כל תפקיד שכלב יכול לבצע כיום.
תודה על הקריאה.
